רובנו פוגשים בחיי היומיום את הפחד לשאת אי וודאות, להשתנות, להיכשל, לאבד שליטה, להיפרד, להשמין, לקוות, לאכזב, להזדקן, או את הפחד שיקירינו ייפגעו, שיצחקו עלינו, שיפטרו אותנו, שנרגיש לא בסדר, שלא יאהבו אותנו…
פחד הוא רגש טבעי ונורמאלי שמתעורר כשיש סיכון של פגיעה בגוף או אפשרות לאבד משהו בחיים כמו ביטחון, שליטה, הצלחה, הערכה, כסף, סטטוס חברתי, נעורים, בריאות, אהבה, זוגיות…

משפטים ביומיום שממחישים פחד:
"לי זה לא יקרה… לא מזיז לי… למה לי להתאמץ?… מי צריך אותם בכלל… אף אחד לא יגיד לי מה לעשות… תעזבו אותי כבר… אני כזה, וזהו… לך יש בעיות, לי אין… לא בראש שלי… אין לי זמן לשטויות שלך… כולם יותר שווים ממני… אין לי כוח…
איזה עוד משפטי פחד פגשת בחייך?

תפקידו החברתי של הפחד הוא להדגיש את המסגרת החברתית והנורמות המקובלות, ולהדריך אותנו איך כדאי להתנהג ואיך להסתגל טוב יותר לשינויים במציאות חיינו. כך נרגיש יותר שייכים ויותרבטוחים בחיי היומיום.
תפקידו הרגשי של הפחד הוא להתריע מפני הסיכון שיכאיבו לנו, יפגעו בנו, ישנו אותנו, ישלטו בנו… ולהגן עלינו מפני האפשרות שנאבד בריאות, שליטה, פרנסה, שייכות, קירבה, אהבה…

פחד נתפש כחולשה משום שרובנו שמענו בילדותנו: "אל תפחד… אתה גדול… ". לא הפסקנו לפחד אך למדנו להסתיר את הפחד ועקב כך לא תרגלנו איך להתמודד איתו בצורה יעילה.
מעניין, אנשים שכן מחוברים אל הפחד נהנים מהריגוש שבו ואלה העוסקים במקצועות מסוכנים נעזרים בפחד ובזכותו הם יודעים טוב יותר איך להגן על עצמם.

נעצור רגע ונחשוב,
עד כמה עוזר לך הפחד להסתגל לשינוים שקורים בחייך?

• בכלל לא – מדוע?
• מעט – כיצד?
• הרבה – בזכות מה?

ואולי, במקום להירתע מהפחד כדאי לך "לשתות קפה עם הפחד" – להתקרב אליו, ללמוד לנהל אותו ולהפיק ממנו תועלת מעשית לגבייך ולגבי האנשים שיקרים לך.
כך הערנות שלך תתחדד, הביטחון העצמי שלך יתחזק, ויהיה לך יותר קל לנטרל מחסומים בחייך ולהשיג את מה שבאמת חשוב לך.  
 

מה דעתך?

• לזהות: מה מפחיד אותי? לתת לפחד שם ולהצהיר עליו בקול.
• לגלות: מפני מה פחד זה בא להזהיר אותי ולהגן עלי?
• לחקור: היכן, בעבר, רכשתי פחד זה? כיצד הגיבו אנשים סביבי כשפחדתי?
• לענות: מה אני רוצה להשיג, במציאות חיי, אם אתחבר אל פחד זה ואנהל אותו?  
• לשאול: מה יש בי שעשוי לעזור לי או עלול לחסום אותי בהתמודדות עם פחד זה?  
• לבחור: מי האנשים שיעזרו לי להתמודד עם הפחד שבחרתי.
• לעשות: לאסוף במציאות נתונים ותנאים שיעזרו לי לעשות מעשה שפחד זה כרוך בו.
• ליהנות: מהעובדה שהעזתי להזמין את הפחד לכוס קפה.  
• להוקיר: את עצמי ואת האנשים שעזרו לי להתמודד עם הפחד.
• להזכיר לעצמי: לבחירתי, אם פחד זה יהיה אויב בחיי או אוהב בחיי.

 לקרוא עוד על ההרצאה לשתות קפה עם הפחד" ©  »

הפוסט פחד הופיע ראשון בפרידה דניאלי

כשאישה צעירה מתלוננת בפני שלא טוב לה בחיים והיא מרגישה בודדה וחסרת ביטחון, לעיתים קרובות אני מגלה קושי בינה לבין אימא שלה. לפעמים הקושי גלוי וברור, מבוסס על תחרות, התנצחות, ביקורת, בוז, עלבונות ואף נתק.
ולפעמים הקושי מוסווה ביחסים של "כאילו". יחסים שעל פני השטח הכול בסדר, זו שואלת "מה נשמע" וזו עונה "בסדר".
בשני המצבים נוצר חלל, כמו חור בנשמה שמבקש להתמלא ולהירפא.
כשלא יודעים מה באמת לעשות מתמלא החלל בתלונות, קיטורים, מסכנות, ביקורת, סחיטת כספים, כניעה ל"בזבוזים", לדיאטות הרסניות או ניתוחים פלסטיים בלתי נשלטים.
בקיצור, לא האימא ולא הבת מאושרות.

מסר לאימא:

זו זכות גדולה לגדל בת. גם אם בתך מציגה דמות חזקה ומצליחה, זכרי שהיא זקוקה לך. את השורשים שלה, דרכך היא תיצור את העוצמה הפנימית שלה!!!
הבת שלך היא מה"שבט" שלך ואת מחויבת להוביל את בתך, בכל גיל, לכך שתרגיש בטוחה יותר, מוגנת יותר,שמחה יותר ומאושרת בחייה.
וזה אף פעם לא מאוחר.
נסי את המודל שאני מציעה לך בהמשך. כדאי לך!!!

מסר לבת:

גם אם כרגע את כועסת, מאוכזבת, מזלזלת ואפילו שונאת את אימא שלך, כדאי שתדעי שהיא עשתה את מה שיכלה לעשות מבחינתה. אם תבחני את מערכת היחסים של אימא שלך עם אימא/אבא שלה תוכלי להבין קצת את הקושי שלה ליצור יחסים של קירבה אתך. סביר להניח שאם אימא שלך לא חיבקה וליטפה אותך, לא הייתה מרוצה ממך, ביקרה אותך או השוותה אותך לשכנתך המוצלחת, זה מה שהיא חוותה כילדה.
אז יש לך אפשרות להשאיר את המצב כמו שהוא וסביר להניח שיעבור גם לילדייך (גם אם נשבעת שלא) או שתבחרי לגלות חמלה ולגדול מתוך הכאב הפרטי שלך.
את תרוויחי יחסים חדשים המושתתים על אמון, חברות, הקשבה, קבלת השונות שביניכן ואהבה גדולה בין האשה הצעירה בשבט לאישה המבוגרת בשבט. וזה גם מה שיעבור לילדייך.
תציעי לאימא לקרוא את החלק שלה ולאמץ את המודל. אם היא מתחמקת, סביר להניח שהיא פוחדת ולא מאמינה שתצליח ליצור שינוי. עקרונות המודל המוצע יכול לשמש גם אותך כבת. כדאי לך!!!

לקראת הפגישה

תסתכלי בתוך מערכת היחסים שלך עם אמך ותגדירי מה מאפיין אותה.
בשלב זה תניחי בצד אשמה וכעס.
מותר לך לפגוש כאב.
תגידי לעצמך "אני רוצה ליצור יחסים חדשים עם הבת שלי".

הפגישה (כחצי שעה לא יותר)
תזמיני אותה לפגישה קצרה בבית קפה שקט ותגידי לה שיש לך סוד לגלות לה.
תשבי מולה ותצרי קשר עין.
תגידי לה שאת אוהבת אותה ושאת רוצה ליצור איתה יחסים חדשים.
תגידי לה שתשמחי אם היא תשתף אתך פעולה, וגם אם היא לא, את תמשיכי לחזר אחריה.
תגידי לה שאת רוצה שהיא תכיר אותך, ספרי לה על ילדותך (אירועים שמחים ועצובים) ומה חווית עם אימא שלך.
גם אם בתך תשפיל עיניים או לא תגיב את ממשיכה לספר.
תשאלי אותה אם יש לה שאלות ותעני בכנות.
תודי לה שהייתה בשבילך.
בקשי רשות לחבק אותה.

בדרך הביתה רצוי להיות בשקט ולא להמשיך בנושא.

כעבור שבועיים
תזמיני את בתך שוב,
בתחילת הפגישה תגידי לה שאת אוהבת אותה ואת רוצה ליצור איתה יחסים של קירבה.
תגידי לה שאת מבינה איך בהתנהגותך גרמת לה להתרחק ממך (העלבת, השפלת, ביקרת, התאכזבת…).
תשאלי אותה מה היא מרגישה (שמחה, כועסת, עצובה, פוחדת….).
תבקשי מבתך לספר לך היכן וכיצד פגעת בה.
תבטיחי לה שאת יכולה לשאת כל דבר שתאמר.
אסור לך להיעלב, לבקר או לתקן ולומר "לא נכון זה לא היה כך" או "את לא צודקת".
זכרי שזו חוויה אישית של הבת שלך וזה לא קשור בהכרח למציאות.
אם בתך מתפרצת תזכירי לעצמך שהיא מבטאת כאב והיא עושה זאת מתוך בטחון בך שתוכלי לשאת זאת.
מותר לך לבכות ביחד איתה.
תודי לה שהייתה בשבילך.
בקשי רשות לחבק אותה.

כעבור שבועיים
תזמיני את בתך שוב,
בתחילת הפגישה תגידי לה שאת אוהבת אותה ואת רוצה ליצור איתה יחסים של קירבה.
ספרי לה מה את מרגישה (שמחה, פוחדת, מבולבלת, עצובה, כואבת….).
תשאלי אותה איך לדעתה, בצורה מעשית, תוכלו להכיר ולהתקרב.
תציעי לה איך לדעתך תוכלו ליצור בצורה מעשית יחסים של קירבה.
תבחרו ביחד מה מתאים לכן.
תודי לה שהייתה בשבילך.
בקשי רשות לחבק אותה.

תקפידי ליצור פגישה אינטימית עם בתך כל שבועיים.
בפגישות הבאות את משתפת אותה במה שעובר עלייך ושואלת לדעתה.
את רשאית לחשוב שונה מהבת שלך.
את מקשיבה ולא מבקרת.
זכרי, ריקמה חדשה ועדינה זו זקוקה למירב הסלחנות לטעויות ששתיכן תעשו.
שיתוף ברור וכנה יחזק אתכן ויעודד אתכן להמשיך וליצור יחסים חדשים.

בהצלחה!!! 

מה דעתך?
 

הפוסט אמהות ובנות הופיע ראשון בפרידה דניאלי

רובנו נוטים להעביר ביקורת כשמשהו לא מובן לנו, לא בטוח לנו או מפחיד אותנו.

המילה ביקורת מכילה את המילים קור וקרב וגם קרוב וביקור.

משפטים ביומיום שממחישים ביקורת:
"המערכת דפוקה… האנשים לא רציניים… ככה לא מתנהגים… זה לא מקובל… איזה שטויות… זה לא בסדר… זה נורא… אתה לא רציני… את לא מבינה שום דבר… איזה שטויות אתה מדבר… את טיפשה… אתה כישלון…".
איזה עוד משפטי ביקורת פגשת בחייך?

תפקידה החברתי של הביקורת הוא לגרום לנו לחשוב ולהתנהג בהתאם לקודים ערכיים וחברתיים מקובלים.
תפקידה הרגשי של ביקורת הוא להגן עלינו מפני הסיכון שניכשל והסיכון שישנו אותנו, ישלטו בנו, יגרמו לנו להרגיש לא בסדר וילחצו עלינו "להיות בסדר, כמו כולם".

גם אם הביקורת "בונה" בסגנון "זה לטובתך או לטובת העסק", עדיין היא מגדירה אותנו או את המעשה שעשינו כ"לא בסדר" ויוצרת אווירה של קור שגורם לנו להתכנס פנימה ולהתרחק מהאדם שבא "לתקן" אותנו.
לפעמים נזדהה עם הקור שבביקורת ונשקע לתוך ביטול עצמי ושנאה עצמית. ביקורת עצמית מערערת את הביטחון שלנו ומנטרלת את העוצמה שבנו. היא מחלישה את הפוטנציאל שלנו להצליח בחיים וליהנות.
ולפעמים נתגונן ונחזיר מלחמה בכדי להוכיח שאנחנו כן צודקים והם לא, שאנחנו כן בסדר…
וכמו בכל מאבק, לפעמים ננצח ולפעמים נפסיד.
מה שבטוח הוא שבמצב "חורפי" שכזה אין כמעט מקום לקירבה, שיתוף פעולה ושינוי.

נעצור לרגע ונחשוב,
עד כמה עוזרת לך הביקורת ליצור שינוי בחייך?

• בכלל לא – מדוע?
• מעט – כיצד?
• הרבה – בזכות מה?

ואולי, במקום לצאת ל"מלחמה" ולהוכיח את צדקתך, אפשר להתקרב לאנשים שביקרו אותך מבלי לשפוט אותם. כדאי לך לגלות סקרנות לגבי התנהגותם, לשאול ולנסות להבין מה מניע אותם ומה מפחיד אותם ואיזו תועלת אישית הם מרוויחים כשהם מנסים "לנצח" אותך או לשנות אותך.

כך הביטחון העצמי שלך יתחזק ויהיה לך יותר קל לבחור מה באמת חשוב ומתאים לך בחייך.

מה דעתך?

• לחקור בסקרנות: איזה תנאים גורמים לי או לאדם אחר להתנהג כך או אחרת.
• לשאול: האם יש לי זכות או צורך "לתקן" אדם זה? ואם כן, מדוע?
• לומר בכנות: אני שמח/ה, עצוב/ה, פוחד/ת, כועס/ת, מאוכזב/ת…
• במקום "את/ה לא בסדר", לומר: "המעשה שעשית לא מתאים לי".
• במקום "שטויות", לומר: "אני חושב/ת אחרת, רוצה לשמוע את דעתי?".
• במקום "בכלל לא הבנת אותי", לשאול: "מה הבנת מדברי?".
• להזכיר לעצמי: מי שחי בתוך ביקורת מת עם כל סיכוי של שינוי.

בהצלחה!

הפוסט ביקורת הופיע ראשון בפרידה דניאלי

"עלבון הוא כעס שהתחפש" ונחשב כפגיעה בכבוד ובערך העצמי של האדם.

בעבר, עלבון היה עילה לדו קרב. מה השתנה בימינו?

המילה עלבון מכילה את המילים לב, על (שליטה), נובל, נובע…

משפטים ביומיום שממחישים עלבון:
"פגעת בי… השפלת אותי… נעלבתי ממך… זלזלת בי… עבדת עלי …".
איזה עוד משפטי עלבון פגשת בחייך?

תפקידו החברתי של העלבון הוא להניע קבוצת אנשים (לרוב להילחם על מעמדה וכבודה).
תפקידו הרגשי של העלבון הוא להגן עלינו מפני הסיכון שיפגעו בביטחון ובערך העצמי שלנו, ישלטו בנו וישנו אותנו.

העלבון, כמו חץ, מגיע לכל לב, פוגע ומכאיב.
מה נעשה עם הכאב?
לפעמים נשלוף בכעס את החץ המכאיב ונעליב בחזרה.
אם הצלחנו להעליב אז שחררנו את הכעס ונצפה שיצטערו ויתנצלו בפניינו.
לפעמים נבחר לשתוק ולהשאיר את חץ העלבון שותת דם בלבנו. עם הזמן, יהפוך הכאב לנקמה ואנו נחיה כקורבן במציאות חיינו.
בשני המצבים אנו מרגישים צודקים ויש לנו גם "הוכחות" שמצדיקות את ההתנהגות שלנו.
הרווחנו הרגשה ש"אני בסדר" ושילמנו מחיר של קירבה ושיתוף בחיינו.
ואז, לאט לאט, אנו נובלים, נאטמים, ומפסיקים להרגיש…

נעצור לרגע ונחשוב,
עד כמה עוזר לך העלבון להגן על עצמך?

• בכלל לא – מדוע?
• מעט – כיצד?
• הרבה – בזכות מה?

ואולי, העלבון, אם נעלבת, מצביע שיש גרעין של אמת, אחרת החץ לא היה פוגע ומכאיב. ואפשר להפוך את החץ לקרן לייזר מרפאה: לחקור וללמוד על עצמך מה באמת פגע בך ומכאיב לך. אזי זרע האמת לא יבול תחת ערמות של כאב אלא יפרח לפרח יפהפה שיעצים אותך.

מה דעתך?

• להזכיר לעצמי: גם אם נעלבתי, בידי להפוך את חץ העלבון לקרן לייזר מרפאה.
• לומר בפשטות לעצמי ולאנשים שסביבי: נעלבתי.
• לשאול: מה יש באמת במעשיו או בדבריו של האדם שפגע בי והכאיב לי?
• לחקור: מה הוא הגרעין האמיתי שמבקש לנבוע כמעיין מתוכי, ולעלות למודעות שלי?
• לגלות: מפני מה עלבון זה מגן עלי (מפני הסיכון שאשתנה, שארגיש לא בסדר או לא צודק/ת…).
• לבחור: לשקול את האירוע בפרופורציה של חיי.
• לשוחח עם האדם במטרה להבין את מניעיו ותגובותיו.
• לבחור: האם מתאים לי להישאר בעלבון? ואם כן, מדוע?
• להזכיר לעצמי: מי שחי בתוך עלבון מת עם כל הזדמנות של אהבה.

בהצלחה!

הפוסט עלבון הופיע ראשון בפרידה דניאלי

המילה אשמה מכילה את המילים אש ומשא.

משפטים ביומיום שממחישים פחד מאשמה:
"הם אשמים… הם אטומים… בגללם ניכשלנו…".
את/ה לא בסדר… בגללך אני לא… מה לא עשיתי בשבילך… על הכל ויתרתי למענך… נתתי לך את הנשמה שלי… זה מה שמגיע לי?… הרסת לי את החיים… קיצרת לי את החיים… אני חולה בגללך… אני אמות ממך…".
"זה לא יפה… זה לא מקובל… לא נעים לי… אני חייב/ת… אני לא רוצה שיחשבו עלי שאני…יהרגו אותי אם לא…".

איזה עוד משפטי אשמה פגשת בחייך?

אשמה היא בסיס לשליטה על אנשים אחרים.

תפקידה החברתי של אשמה הוא לגרום לאנשים לוותר על הרצון האישי שלהם ולפעול בהתאם לציפיות וצרכים של ארגונים ואנשים אחרים.

תפקידה הרגשי של אשמה הוא להגן עלינו מפני הסיכון שלא נעמוד בציפיות שמצפים מאתנו וכתוצאה מכך אנשים עלולים לבקר, לדחות ולא לאהוב אותנו.

מכיוון שיש לנו צורך להרגיש שייכים, רצויים ואהובים, רובנו נוטים (וגם מחנכים אותנו לכך) להתחשב קודם כל באנשים אחרים ורק אחר כך (אם בכלל) בעצמנו.

כך קורה, לפעמים, שאנו נושאים משא לא שלנו וחיים על פי ההיסטוריה, הצרכים, הציפיות והחלומות של הורינו, בני הזוג שלנו, ילדינו, חברינו לעבודה, שכנינו…

ולפעמים המשא כבד כל כך עד כי הוא שורף ומכלה כל ביטוי חופשי של רצון אישי ובחירה של מה שבאמת חשוב לנו בחיים.

נעצור לרגע ונחשוב,
עד כמה יש לך חופש לחיות אותך באמת?

• בכלל לא – מדוע?
• מעט – כיצד?
• הרבה – בזכות מה?

ואולי, במקום "להישרף" באש האשמה ולשאת על כתפייך משאות וציפיות לא שלך כי "לא נעים לך" כדאי לך לבחור במודע איזה נטל הוא באמת הכרחי וממה כדאי לך להשתחרר ולצאת לחופשי.

כך הרגישות הסביבתית שלך תתחזק והיכולת שלך להעניק באהבה תתעצם.

מה דעתך?

• לומר: "יש לי זכות בסיסית וחופש לחיות את מי שאני באמת".
• להצהיר: "אין לי אחריות על ההיסטוריה והמשא של אנשים אחרים בחיי".
• להזכיר לעצמי: "יש לי רגישות וסימפטיה לאנשים שקרובים לי".
• לחקור: איך הייתי רוצה לחיות ומה באמת חשוב לי להשיג במציאות של חיי?
• לבחור: מה מתאים לי להמשיך ולשאת על כתפיי ומה מתאים לי להשתחרר ממנו?
• לשקול: איך ומתי לומר באופן ברור ופשוט את המחשבות שלי ואת הרצונות שלי.
• לבחור: להשתחרר ממשאות מיותרים בערנות, מתינות, רגישות ואחריות.
• להזכיר לעצמי: מי שחי בתוך אשמה מת עם כל אפשרות של בחירה.

בהצלחה!

הפוסט אשמה הופיע ראשון בפרידה דניאלי

כישלון הוא קושי זמני או מתמשך להשיג משהו שאנחנו צריכים או רוצים ולממש את עצמנו.
יש לנו צורך, למשל, להצליח מבחינה כלכלית, וכישלון משמעו תלות, בושה וחרפה.
יש לנו רצון, למשל, להצליח מבחינה מקצועית, וכישלון משמעו ביקורת ודחייה.
מעבר לצרכים או רצונות, יש לרובנו עניין לממש את החלומות שלנו, וכישלון משמעו לחיות חיים רדודים ללא משמעות.

משפטים ביומיום שממחישים פחד מכישלון:

"אני לא ניכשלתי… החברה דפוקה, אני לא אשמ/ה… לא איכפת לי… זה לא בשבילי… למה לי להתאמץ… אחר כך… כשיהיה לי זמן/כסף… כשהילדים יגדלו…".

איזה עוד משפטי כישלון פגשת בחייך?

בכל מקרה, אם ניכשלנו, זה פשוט כואב, אנו עצובים ומאוכזבים וזה פוגע בביטחון ובערך העצמי שלנו ומחליש אותנו.

וההצלחה, כה מתוקה, היא גורמת לנו להרגיש שמחה, סיפוק והנאה שמחזקים את הביטחון שלנו ואת הערך העצמי בעיני עצמנו והאנשים שסביבנו.

הלוואי, אתם חושבים, שיכולנו לבחור רק בהצלחה, אך המציאות מוכיחה שכל אדם מצליח חווה גם כישלונות. ו"הדרך להאיץ את הצלחותיך היא להכפיל את כישלונותיך" – סר טום ווטסון, ובעצם אנו זקוקים לשניהם על מנת להצליח.

נעצור לרגע ונחשוב,
מה היא תגובתך הרווחת לכישלונות בחייך?

• אני שונא/ת להיכשל, משתדל/ת לא להתחייב למשהו שיש סיכון שאכשל בו.
• לא נעים אבל גם לא נורא, צריך להמשיך הלאה.
• לוקח/ת אחריות, לומד/ת ורוכש/ת נסיון מהכישלון שלי.

ואולי, במקום להתעלם מהכישלון או לברוח ממנו כדאי להתחבר אליו. ואם כבר ניכשלת, זה ימריץ אותך לחקור וללמוד מה היו הגורמים שגרמו לך להיכשל ומה כדאי לך ללמוד ולרכוש נסיון לעשייה הבאה שלך.

כך הביטחון העצמי שלך יתחזק ויהיה לך יותר קל להעז ולהשיג בחייך את מה שבאמת חשוב לך.

מה דעתך?

• להיזכר: היכן ניכשלתי בילדותי, ואיך התייחסו אלי כשניכשלתי?
• לומר: כרגע ניכשלתי, ובכך לשים בפרופורציה את הכישלון שלי.
• להזכיר לעצמי: אני רוצה להצליח ולשם כך כדאי לי לקחת סיכונים מסויימים.
• להפריד: בין ה"אני" שלי למעשה שעשיתי ולומר: "אני נכשלתי אבל אני לא כישלון".
• להיזכר: היכן כן הצלחתי ולבקש גם מאנשים אחרים שיזכירו לי.
• לבחור: להתחבר לחווית הכישלון שלי ולפגוש תחושות, מחשבות והרגשות שלי.
• לזהות: מחסומים אמיתיים ולא אמיתיים שגרמו לי להיכשל.
• לחקור: את נקודות העוצמה והחולשה שלי, והדמיון שבין הכישלון הנוכחי לכישלונות דומים בעבר.
• לבחור: אנשי צוות מתאימים שיעזרו לי להצליח.
• לחלק את המטרה הסופית למטרות קטנות (כמו חרוזים), ולהתחייב בינתיים למטרה הקרובה.
• לעשות בסקרנות, ערנות, סבלנות, שקדנות, דבקות, הומור, גמישות, יצירתיות, אמונה ועידוד.
• להתרגש בעשייה שלי, להודות לאנשים שעזרו לי וליהנות מההצלחה שלי.

בהצלחה!

הפוסט כישלון הופיע ראשון בפרידה דניאלי

"דע את עצמך אז תדע את העולם כולו"
סוקרטס

"מי שאינו מאמין בניסים אינו ריאליסט"
דויד בן גוריון

"לעיתים זהירות היא גבורה במיטבה"
וויליאם שקספיר

"חיים הם רצף של כישלונות בין הצלחה להצלחה"
ווינסטון צ'רצ'יל

"הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה"
אלברט אינשטיין

"הדבר הכי כואב זה להיכשל אבל הדבר הכי נורא זה לא לרצות משהו בחיים"
פרנקלין רוזוולט

"אל תתפלל למשא קל יותר כי אם לכתפיים חזקות יותר"
אוגוסטין הקדוש

"עליך להיות השינוי שאותו אתה משתוקק לראות בעולם"
מהטמה גנדי

"מה שלא הורג אותנו מחשל אותנו"
פרידריך ניטשה

"לו היינו עושים את מה שאנו מסוגלים לעשות היינו פשוט מדהימים את עצמנו"
תומאס אדיסון

"כשיגיע יום מותי אני רוצה להיות משומש עד סופי"
ברנרד שאו

"חייה את חייך כאמנות"
ג'ון טרוולטה

מה דעתך?

אלו משפטים נגעו בך? מדוע?

אלו משפטים עצבנו אותך? מדוע?

יש לך משפטים משלך שמלווים אותך בחייך?

הפוסט משפטים יפים הופיע ראשון בפרידה דניאלי

• carpe diem (לטינית) – "תפוס את היום".
• לכתוב זה לרקום על אריג חיי.
• לחיות כמו זורבה היווני.
• לאנשים יש אותם סודות.
• רעב הוא בבסיס היצירה שלי.
• להדביק בהנאה חרסים של נשמות.
• כל יום אני רוצה ללמוד משהו חדש.
• ברעש יש עשייה מבורכת ובשקט יש מנוחה יקרה.
• מי שאין לו בהונות לא צריך לדאוג שידרכו עליהן.
• להתאהב בגבר נשוי זו המתיחה הגדולה של קופידון.
• מוות טוב הוא הנקודה בסוף משפט שלם.
• לאהוב זה להעז שוב, לפתוח את הלב ולצאת להרפתקה.
• לטפח את זרע הספק (שאלה) ואת זרע הסקרנות (גילוי) ואת זרע התנועה (שינוי).

מה דעתך?

ואלו מחשבות מלוות אותך בחייך?

הפוסט מחשבות שלי הופיע ראשון בפרידה דניאלי